פסק-דין בתיק עפ"ת 13270-08-12

ערעור על פסק דין (הכרעת דין וגזר דין) של בית משפט השלום לתעבורה באילת (סגן הנשיא, כב' השופט עדן) בתת"ע 5382-01-11  מיום 22.7.12, לפיו הרשיע את המערער לאחר ניהול הוכחות, בעבירה של נהיגה במהירות העולה על המותר, בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, בכך שנהג במהירות של 165 קמ"ש, מקום בו המהירות המותרת היא עד 90 קמ"ש.

על המערער נגזר עונש של שניים עשר חודשי פסילת רישיון נהיגה, והפעלת פסילה על תנאי של שמונה חודשים במצטבר, פסילה על תנאי, מאסר על תנאי וקנס.

הערעור על הכרעת הדין

במענה לכתב האישום הודה המערער בנהיגה, אך כפר במהירות שנמדדה, במיומנות הפעלת המכשיר, בתקינותו ובכיולו.

אשר לאמינות המכשיר, אופן הפעלתו, וביצוע בדיקות ונהלים בתחילת המשמרת ובסיומה, נקבע, כי לא עלתה כל טענה על ידי ההגנה כנגד ראיות התביעה. נקבע, כי הראיות שהוצגו בפני בית משפט קמא מלמדות כי המכשיר נבדק בדיקות תקופתיות בהתאם להוראות היצרן, ובוצעו הבדיקות השגרתיות על ידי המפעיל בתחילת המשמרת ובסיומה, על פי חוברת הנהלים. ב"כ המערער גם הצהיר בעניין זה, כי אין לו טענות כנגד המפעיל.

אשר לתקינות המכשיר, הוגשה תע"צ לפיה ארבעה וחצי חודשים לפני האירוע נשוא האישום נערכה למכשיר ביקורת תקופתית, והוא נמצא תקין. כן צורף העמוד הרלוונטי מיומן המכשיר. עורך התע"צ אף זומן להעיד לגביה. טענת ב"כ המערער לפיה חסר המשך יומן המכשיר, ממנו ניתן ללמוד אודות המכשיר מאז ביצוע הבדיקה, נדחתה. בית משפט קמא קבע, כי טענות בדבר תקלות אפשריות לאחר הבדיקה החצי שנתית, הן בבחינת ספקולציה, וככל שרצה ב"כ המערער, יכול היה לבקש לעיין בדפי היומן עד לאירוע. 

אשר לטענת ההגנה לפיה רכבו של המערער לא היה רכב בודד בכביש, קבע בית משפט קמא כי בדו"ח השוטר נאמר במפורש, כי הרכב היה בודד לחלוטין בנתיב נסיעתו, וכי בנעילת חלון המטרה שום רכב אחר בצידו או על השוליים. מנגד, המערער טען כי מיד כשנעצר, חלפו על פניו מכוניות שנסעו אחריו בכביש, מה שלמד כי היו כלי רכב נוספים באזור במועד המדידה. בית משפט קמא לא נתן אמון בעדותו של המערער, וראה בה עדות כבושה, מן הטעם שהמערער לא אמר את הדברים לשוטר בעת העיכוב. מכל מקום, גם לפי גרסה זו, היה המערער כלי הרכב הראשון מבחינת הניידת אשר באה מולו, ולכן אין חשש שמא המכשיר ננעל על כלי רכב אחר. עוד ציין בית משפט קמא, כי למרות שנכחו ברכבו של המערער נוסעים נוספים, הוא לא זימן אותם להעיד, ועל כן החזקה היא כי העדתם היתה פועלת לחובתו.

בית משפט קמא נתן משקל לדברי המערער לשוטר בעת רישום הדו"ח, כי להערתו נהג  לא יותר מ- 140 קמ"ש.

אשר להעדרו של דו"ח המתנדב, קבע בית משפט קמא, כי אין בכך כדי להקים חשש לעיוות דין או ספק באשמתו של המערער, נוכח עדותו של המתנדב בבית המשפט, והצהרתו כי בעת אכיפת עבירות מהירות, הוא מקפיד לבדוק שהרכב הנמדד נוסע לבדו, ולא נעקף על ידי רכב אחר. בכך מצא בית משפט קמא חיזוק לגרסת השוטר.

ב"כ המערער מלין על הכרעת הדין, וטוען כי לא היה מקום להרשיע את המערער, באשר אשמתו לא הוכחה ברמה הנדרשת, וכי מקרה זה מצדיק התערבות בקביעותיה העובדתיות ומסקנותיה של הערכאה הדיונית.

ראשית, החוסר בחומר חקירה, דהיינו, הזכ"ד שהוכן על ידי המתנדב, מהווה פגם מהותי, אשר ההגנה נחשפה אליו רק במועד ההוכחות, והיה במחדל זה כדי לפגוע בהגנתו של המערער. 

אשר לכלי רכב נוספים שנסעו במקביל למערער, מפנה ב"כ המערער לפסק דין ציטרון (ת 5729/08 בית משפט לתעבורה בבאר שבע), לפיו אין זה מתפקידו של הנאשם להוכיח כי לא היו כלי רכב, רכבות או משאיות בטווח של 50 מטר ממנו, במקביל לו ובכיוון נסיעתו, שעלולים היו להיות קרובים ממנו לרכב המודד, אלא תפקידה של התביעה. במקרה דנן, מדובר באזור חשוך, שהינו גם מישורי משני צידי הדרך, כך שיכולים היו כלי רכב לנוע בצד רכב הנאשם. על כן, מקום בו השוטר לא ציין במפורש כי יכול היה להבחין בכלי רכב הנמצאים במרחק 50 מטר משולי הכביש, קם ספק במדידה.

אשר לתעודת עובד ציבור בעניין תקינות המכשיר, חזר ב"כ המערער על טענתו, לפיה חסרים דפי היומן מאז הבדיקה ועד למועד האכיפה. לטענתו, אין זה תפקידו של נאשם במשפט פלילי להוכיח פוזיטיבית דברים שהם חלק מחובת ההוכחה המוטלת על המאשימה.

אשר לעדותו של המתנדב, נטען כי מדובר בעדות המתייחסת באופן כללי לפעולות הננקטות על ידו בעת אכיפה. החוסר במזכר מקשה על המערער להתגונן, ומקשה על בית המשפט להגיע לחקר האמת. המחדל עוד כפול ומכופל, באשר ככל הנראה היה בידי המדינה חומר חקירה, אך לא הוצג. לא היה מקום, לטענת ב"כ המערער, לקבל את עמדת המשיבה, לאפשר לה לחזור מהכרזתה כי פרשת התביעה הסתיימה, ולאפשר העדת עד על אתר, למרות שלא היה בתיק החקירה כל חומר שערך. זאת מבלי שהסנגור עיין בחומר הרלוונטי לעד זה, ונערך לחקירתו. סעיף 75 לחוק סדר הדין הפלילי אינו מאפשר הגשת ראיות במקרה בו נמנעה זכות העיון כחוק.

אשר לעדות הנאשם, לא היה מקום לקבוע כי מדובר בעדות כבושה לעניין מספר כלי הרכב שנעו על הכביש, שכן לא ניתן לצפות מהמערער לציין זאת באמרתו הספונטנית בפני השוטר, שגם לא נרשמה במלואה.

עוד נטען, כי בית משפט קמא הניח הנחות גורפות לטובת התביעה, למרות הפגמים בהתנהלותה שפורטו לעיל, ואשר דינם היה להביא לזיכויו של המערער, אם לא זיכוי מלא, לפחות מחמת הספק.

ב"כ המשיבה עותר לדחיית הערעור על הכרעת הדין, וטוען כי המשיבה הביאה ראיות מספיקות להוכיח כי המדינה עמדה בתנאי פסק דין ציטרון, ומפנה לזיכרון הדברים שערך המפעיל, ועדותו, לפיה רכבו של המערער היה בודד באזור. מדובר במדידה בכביש הערבה, שטח מישורי משני צדי הכביש, וכשאמר השוטר רכב בודד, התייחס גם לחמישים המטרים הדרושים. אשר לתקינות ההפעלה, ב"כ המערער לא חקר את השוטר בעניין זה כלל, ולמעשה כל חקירתו התמקדה בשאלת היות המערער רכב בודד בכביש.

דיון

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הערעור על הכרעת הדין להתקבל.